"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים ט', א) – אמר רבי תנחומא: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים - אני איני עובר, ופתח להם פתח - שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים. דברים רבה ג', יא.

ר' תנחומא בחר לצייר את דמותו של משה רבנו ברגעיו האחרונים, כמי שרומז לעם כי הוא רוצה להמשיך ולהיות מנהיגם. כך גם עולה מהמשל שהביא ר' תנחומא בהמשך דרשתו, לפיו משה אף רמז לעם על מעלתו לעומת מחליפו יהושע, וניסה לשכנעם לבקש מה' שישאירו כמנהיגם:
"למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה. סרחה עליו מטרונה - ביקש להוציאה. אמר לה: תהא יודעת שאני נוטל אחרת. אמרה לו: אִין (=כן), ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול? אמר לה: פלונית. מה עשתה מטרונה? כינסה את בניה, אמרה להן: הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני, וליטול את פלונית - יכולין אתם להשתעבד בה?! אמרו לה: הן. אמרה להן: תדעו מה היא עתידה לעשות בכם! והייתה אומרת, שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן - ולא היו מבינין...

בט"ו באב הותרו [בני] שבט בנימין לבוא בקהל, דכתיב "ארור נותן בתו לבנימין" (שופטים כ"א, יח) - מקרא קַראו ורִחקו, מקרא קַראו וקִרבו. מקרא קַראו ורִחקו - "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מ"ח, ה), מקרא קַראו וקִרבו - דכתיב "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ" (בראשית ל"ה, יא) - ועדין לא נולד בנימן. ילקוט שמעוני שופטים, ע"ו.

פרשית מלחמת ישראל בבנימין שארעה בעקבות אונס הפילגש בגבעה, היא אחת הפרשיות הקשות ביותר בספר שופטים. הסיבה לכך נעוצה בתמיהה המצויה כבר אצל חז"ל (ראה לדוגמה פדר"א ל"ז): אם צדקו ישראל בכך שעלו למלחמה כנגד שבט בנימין - מדוע נפלו רבבות מהם במהלך המתקפה הראשונה והשנייה, ואם טעו - מדוע הצליחו במלחמתם בפעם השלישית? השאלה אף מחריפה לאור העובדה שכל אחת מן המתקפות הייתה לאחר שאילה בה' – וכיצד ייתכן שלמרות השאילה בה' – נכשלו ישראל פעם אחר פעם, ורק בפעם השלישית ניצחו?!